מחקר זה בדק האם התפיסה של המטופלים לגבי ההקשבה של רופא המשפחה (PCP) משפיעה על תדירות ההגעה למיון בבית חולים. המחקר כלל חולים עם רופא משפחה קבוע וחולים ללא רופא משפחה קבוע.
הנתונים התקבלו מסקר ראיונות בנושא בריאות שנערך בקליפורניה בשנת 2015. הנשאלים נשאלו אם היה להם רופא משפחה קבוע (PCP) ובאיזו תדירות הרופא הקשיב שלהם. בתוצאות נכללו חמש קבוצות:
- חולים ללא PCPי(n = 4,407).
חולים עם PCP שלתפיסתם הרופא:
- אינו מקשיב להם כלל (n = 254).
- מקשיב לפעמים (n = 1,282).
- מקשיב בדרך כלל (n = 3,440).
- תמיד מקשיב (n = 11,651).
רגרסיה לינארית מרובה בוצעה כדי לקבוע קשר בין הקשבה של הרופא המטפל (על פי תפיסת המטופל) לבין מספר הגעות למיון בשנה הקודמת, תוך התאמה לגורמים דמוגרפיים, חברתיים ובריאותיים שונים.
בהשוואה לחולים ללא PCP, חולים עם PCP היו בממוצע 0.15 ביקורים יותר במיון כל שנה, כאשר בתת הקבוצות נמצא שאלה שסבורים שהרופא אינו מקשיב להם כלל מגיעים הכי הרבה למיון:
לא מקשיב = 0.55 ביקורים נוספים בשנה (95% CI:י0.09-1.02, P = 02).
לפעמים = 0.26 (0.01-0.51, P = .04).
בדרך כלל = 0.03 (-0.17-0.24, P = .73).
תמיד = 0.16 (-0.05-0.36, P =. 13).
כמו כן, מהמחקר עולה כי ריבוי משמעותי של הגעות למיון היו קשור לביטוח ציבורי, מוצא אתני אפרו-אמריקני, בקיאות באנגלית, גיל צעיר יותר, דירוג עצמי של בריאות ירודה-סבירה, אסטמה ויתר לחץ דם.
החוקרים מסיקים כי חולים שסברו כי רופא המשפחה שלהם אינו מקשיב להם בדרך כלל הגיעו יותר למיון בהשוואה לחולים ללא רופא משפחה מרכזי ובהשוואה לחולים עם רופא משפחה שנתפס כרופא שמקשיב להם באופן תדיר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה